פסק-דין בתיק ת"א 4383-07

1.         התביעה בפני היא תביעה כספית על סך של 203,246 ש"ח שהוגשה ביום 4/7/07 בסדר דין מקוצר בעילה של השבה של הסכום ששולם לנתבעת ביתר על פי הסכמי מסגרת ועבודה, שנטען כי נחתמו בין הצדדים. העסקה נשוא החוזים הייתה תשלום מקדמות לנתבעת, מחזיקה ברישיון של סוכן ביטוח, שהתחייבה למכור פוליסות ביטוח חיים של התובעת, כנגד עמלות מוסכמות. מעמדה של הנתבעת על פי ההסכמים הייתה של מתווכת בין התובעת למבוטחים שביקשו לרכוש פוליסות ביטוח חיים כאמור. על פי כתב התביעה בין הצדדים נחתם הסכם מסגרת ביום 1/12/02 והסכם עבודה ביום 10/12/02. 

לטענת התובעת הנתבעת לא עמדה ביעדים הצפויים של מכירת פוליסות כנגד המקדמות שקיבלה ועל כן הוקפא ההסכם ביום 1/6/03, ובהמשך הוגשה תביעה זו להשבה.

2.         הנתבעת אינה חולקת כי היא בעלת רישיון של סוכן ביטוח ולטענתה היא הייתה שכירה בסוכנות ביטוח בשם "אופק המפרץ" ושם היא מכרה פוליסות ביטוח חיים של התובעת, כפי שדווח לתובעת.

בשלב הסיכומים פרס כל צד את סיכומיו מעבר למסגרת הצרה שנקבעה בכתבי הטענות וכל צד טען כנגד הרחבת החזית של הצד שכנגד. בא כוח הנתבעת הפנה לפסיקה שממנה עולה לטענתו כי אין להקפיד עם הצדדים בסוגיית הרחבת החזית ויש להעדיף את הדרך שתגיע לתוצאה צודקת. בא כוח הנתבעת הפנה לרע"א 899/11 [ רע"א 899/11 פלונית נ' משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם, 7/6/11)]. באותו מקרה הוגשה תביעה בגין נזקי גוף ובגדר הפירוט של ראשי הנזק בכתב התביעה לא נכללה טענה מפורשת כי נזקה של התובעת גם כולל אבדן הזדמנויות קידום מקצועי. לכן בשלב קדם המשפט המסכם לפני קביעת התיק לשמיעת ראיות לא הותר לתובעת לכלול ראש נזק זה בגדר ראשי הנזק הכלליים. בית המשפט העליון, כבוד השופטת חיות, מציין כי יתכן והיה מקום לפירוט ראש הנזק המסוים הזה בכתב התביעה בגדר ראשי הנזק שנתבעו, אך אין לומר שיש כאן הרחבת חזית או חריגה מיריעת המחלוקת שנפרשה בין הצדדים. כמו כן ההליך עדיין מצוי בשלביו המוקדמים (לפני שמיעת ראיות - מ'ו') ולכן הנתבעים לא יקופחו אם יאופשר לתובעת להביא ראיות גם לגבי הפסד זה. 

מוסיפה כב' השופטת חיות בדברי הסיכום שלה כי היא סברה שיש לאפשר לתובעת להציג את ראיותיה:

" ...בין היתר, על מנת להגשים את התכלית העומדת במוקד ההליך המשפטי והיא בירור ממצה ומלא של המחלוקת האמיתית הקיימת בין הצדדים." 

כאשר צד אינו טוען בכתב הגנתו כנגד עובדה שנטענת נגדו בכתב התביעה כל טענה, ניתן להסיק מכך שהוא מסכים לעובדה. כאשר אותו צד מעלה טענת הגנה מפורשת כנגד אותה עובדה, בשלב הראיות, ניתן להעמיד בסימן שאלה אילו  מן החלופות הן הנכונות מבחינתו.

3.         אפתח בסוגיה שהנתבעת לא העלתה בתצהיר התומך בבקשה לרשות להגן שהוגש מטעמה והועלתה על ידה לאחר מכן. בתצהיר לא נטען כנגד כשירות החתימות על החוזים שצורפו לכתב התביעה המבססים חלק מעילת התביעה. גם לא נטען כי החתימה נעשתה ללא הרשאה. טיעונים אלה כלולים בסיכומי בא כוח הנתבעת כטענות ההגנה ללא הסבר מדוע הנתבעת לא העלתה זאת בהזדמנות הראשונה ( סעיף 27 לסיכומי בא כוח הנתבעת).

כנגד שתיקה זו, טענות ההגנה של הנתבעת מוקדו בטענה כי לעולם לא היו לה קשרים עסקיים עם התובעת, או מי מטעמה ומי שפעל מולם היה בעלה לשעבר וצד שלישי שהעמיד את הביטחונות.

מאחר וגרסת הנתבעת היא שהיא הייתה צינור, איש קש, מטעם הבעל לשעבר, ואחרים, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי הנתבעת חתומה על החוזים או כי היא נתנה הרשאה לכך.

בסיכומי בא כוח הנתבעת נטען כי לא הוכח שהנתבעת העמידה ערבות להבטחת המקדמות ששולמו לה, כאפשרות המצביעה על קנוניה גם מצד אנשי התובעת ( סעיף 39 לסיכומיו). הנתבעת קבעה בהגנתה, שהועלתה בתצהיר, שצד שלישי, שהיה שותף לקנוניה, העמיד בטחונות. לכן לא היה צריך להוכיח את קיומם.

כמו כן נטען על ידה כי  נעשה מעשה מרמה כנגדה על ידי הבעל לשעבר, צד השלישי, ואנשי התובעת להוציא ממנה כספים. כל תפקידה היה להסב את השקים שנשלחו על שמה להפקדה לחשבונה משם הם נמשכו על ידי הבעל לשעבר ואחרים. 

            בסיכומי בא כוחה הנתבעת אין מחלוקת כי המקדמות ששולמו בשני שקים, כל אחד על סך של 118,000 ש"ח, היו על שם הנתבעת או כי הם הופקדו לחשבונה בבנק המזרחי באילת. אך לטענתה היא שימשה צינור בין התובעת, באמצעות נציגיה לבין אנשי עסקים כולל בעלה לשעבר (להלן: "אנשי העסקים") שהם היו בעלי סוכנות הביטוח ועל פי דרישתם היא העבירה את הכספים אליהם ( סעיפים 8, 60 לסיכומי בא כוחה, עו"ד שלמה אליהו). לטענתה היא עבדה בסוכנות כשכירה וגם קיבלה מהם תשלום על השימוש ברישיון הסוכן שלה כי רק לה היה רישיון סוכן ביטוח. מתוך טיעוני בא כוח הנתבעת בסיכומיו גם עולה הטיעון כי העסקה נשוא החוזים הייתה בין התובעת באמצעות נציגיה המקומיים לבין אותם אנשי עסקים כאשר בעסקה גם מעורבת סוכנות ביטוח נוספת בשם עינת ( סעיף 19 לסיכומיו).

            כמו כן טען בא כוח הנתבעת בסיכומיו כי חל שיהוי ניכר בין המועד שהתובעת למדה כי הכספים הועברו ביתר נכון למחצית שנת 2003 והגשת התביעה, ונוצר חסר ראייתי, באשמת התובעת. גם לא הוכח סכום החוב הנכון באמצעות כלל הראיה הטובה ביותר. בא כוחה גם מפנה לכך כי התובעת לא העידה עדים מטעמה שהיו נוכחים במעמד החתימה, לא הציגה את החוזים המקוריים, אלא רק צילומים כאשר בחוזה המסגרת חסר עמוד ללא הסבר ובחוזה העבודה יש דף שלא היה באיכות ברת סריקה.

            כנגד, הנתבעת לא נתנה כל הסבר מה עשתה לאיסוף ראיות ממחצית שנת 2003 כשהתובעת הקפיאה את החוזה ועד להגשת התביעה.

4.         התובעת לא העידה עדים כי הנתבעת חתמה בפניהם  על חוזה המסגרת וחוזה העבודה. באי כוח התובעת טענו בסיכומים כי גם אם  יקבע כי הנתבעת לא חתמה על החוזים אזי נטען כי יש להסיק מהתנהגות הנתבעת שאפשרה להשתמש ברישיון הסוכן שלה כי נתנה לצד שלישי הרשאה לחתום. כמו כן נטען כי גם אם יש ספק באשר לעילת התביעה החוזית, קמה עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, כי הנתבעת אינה חולקת על כך כי היא קיבלה את המקדמות והיא העבירה אותם לאנשי העסקים, למרות שטרם נמכרו הפוליסות. בתום שמיעת הראיות אין מחלוקת כי הכספים נועדו לכיסוי עמלות עתידיות בגין מכירת פוליסות שמרביתן לא בוצעו ולכן היתרה הנתבעת היא פחות העמלות שהגיעו על מכירת הפוליסות בפועל.

התובעת הוכיחה כי הנתבעת קיבלה את הסכום נשוא התביעה והפקידה את השקים לחשבונה. לטענה בא כוח הנתבעת יש סימנים כי הנתבעת לא קיבלה את השקים מהתובעת אלא שהפקדתם בחשבונה נכפה עליה על ידי התובעת שלא הייתה מוכנה להעביר את הכספים אלא למי שיש לו רישיון סוכן ( סעיף 15 לסיכומיו). לטענתו היה על בית המשפט לאפשר חקירה בסוגיית ההפקדה של השקים לחשבון הנתבעת. כנגד, בא כוח הנתבעת אינו טוען כי הנתבעת לא ידעה ולא הבינה את מהות העסקה שעל פיה הועברו אליה כספים כי  הוא מדגיש בסיכומיו שנתבעת החתימה את אנשי העסקים על כתב שיפוי ( סעיף 11 לסיכומיו). לטענת בא כוח הנתבעת התובעת ונציגיה היו שותפים למראית העין שהוסכמה בין התובעת לבין אנשי העסקים וסוכנות הביטוח עינת ( סעיף 10 לסיכומי בא כוח הנתבעת).

5.         התביעה היא תביעת השבה של כספים שנמסרו לנתבעת כמקדמות על עמלות שהיא הייתה צפויה לקבל כנגד מכירת פוליסות של ביטוח חיים. בפועל התפוקה בפרק הזמן הצפוי לא הניבה את היקף העמלות שנצפו מראש ע"י אנשי העסקים ותביעה זו היא להשבת אותם כספים. הוכח כי הכספים הגיעו לידי הנתבעת והנתבעת הודתה כי היא העבירה אותם לאנשי העסקים מיד ולא כנגד מכירות פוליסות בפועל, בנסיבות שהיא הגדירה של מרמה כלפיה. מכאן שנטל הבאת הראיות להראות את הקנוניה נגדה מצד נציגים של התובעת ואת אישרור התובעת לאותם מעשים נפל על כתפיה.

התמונה שהתגלתה מהראיות והעדים בהתייחס לנתבעת הייתה לא נוחה כאשר התייחסות העד של התובעת אליה בפגישה עם אנשי העסקים, העד מר דודי צור, הייתה כאל אדם זוטר בעסקה במקרה הטוב, ולכל היותר עובד שכיר לא משמעותי במקרה הרע. היה גם מקום שהנציג לא יסגור את העסקה מבלי לקבל את עמדת סוכן הביטוח בעל הרישיון והיה מקום שהעד צור יברר מי בעל הרישיון וידבר עמו ובמקרה זה עם הנתבעת.